ביום שבת שמענו שהמ״מ של הדלאי למה עושה קבלת פנים ומזמין אליו את האנשים שבסביבה.. אפשר שישא נאום או יתן שעור..אין ספק שזו חוויה מענינת..
נסענו כשעה לפני שעת השין כי צריך להרשם.
הממלא מקום נקראה קרמפה...בחור בן עשרים ושש..פני בובה..הוא יהיה בינתיים המנהיג הרוחני של הטיבטים עד שהדלאי למה ימות ואז כעבור שנתיים ימצאו איפה נמצא הגלגול שלו...שככל הנראה ימצא את מקומו אצל איזה ילד בן שנתיים. הילד הזה ימצא על פי סימנים שיתן הדלאי למה. צוות של כהני דת טיבטים יסתובב בכפרים ויגיש כמה אביזרים לילדים ומי שיצביע על הרמז הנכון ילקח מבית הוריו ויטופח להיות הדלאי למה הבא...בינתיים...מאחר וזה יקח זמן רב..ממנים משנה..וזה הקרמפה.
נו טוב...הגענו למקדש של בחורצ׳יק החשוב הזה. מקדש מדהים ביופיו. נרשמנו...זה היה כמו ביקורת גבולות..פספורטים..ויזה...חלצנו נעליים...והשארנו מצלמה ופלפון על שולחן מהוה וכתמורה קיבלנו דיסקית שחוקה...אבל ת׳אמת...השארנו את המצלמה רק אחרי שראינו שמישהו אחר השאיר שם מצלמת ניקון יותר חדשה משלנו וקיווינו שבטעות יקח את שלנו ואנחנו נקבל את שלו...(סתם...).
נכנסנו דרך מגנומטר למקדש, הושיבו אותנו בישיבה מזרחית על השטיח וחיכינו...בצד התיישבו הנזירים...באמצע האורחים שהגיעו מכל קצוות תבל. וחיכינו...לפתע התפרצו לחדר ארבעה בודי גרדס..נעמדו במן מלבן סביב כסא הקודש...ואז יצא מהחדר בחור צעיר...קרח..נו טוב נזיר טיבטי...ונעמד. ניתנה הוראה בניעת ראש וכל הנזירים קמו ונעמדו בתור עם חתיכת סמרטוט לבן. כל אחד מהם אחז בסמרטוט נתן לו נישוק..לא לנזיר...לסמרטוט..וניגש אל הקרמפה בהשתחוות מבלי להביט לו בעינים. וכשנגמרו הנזירים התחילו להקים את האורחים.אנחנו מצאנו את עצמנו מהרהרים...מה לא נשתחווה לאלוהים אחרים...אולי מהר נחמוק מהתור...אבל זה היה מאוחר מידי..החלטנו שאנחנו לא משתחווים...אל הוד מעלתו צעדתי בקומה זקופה, הסתכלתי לו בעיניים ומה זה התחשק לי לתת קריצה..אבל ממילא יש להם מן פרצוף מחייך כזה...ואז הוא נתן לי חוט אדום..הבודהיסטים קושרים את החוט סביב היד וזה מגן עליהם...אני לא מאמינה באמונות טפלות ולכן אשתמש בחוט הזה בבית כנגד עין רעה...
האמת שממש התאכזבנו...זה היה די מבזה. חשבנו שהוא יתן שיעור או יעשה איזו שהיא הרצאה. אבל נאדה.
מיד לאחר מכן חזרנו למקלאוד גאנג׳ ויצאנו לטיול רגלי.
אתמול עשינו טיול רגלי גדול ומקסים. יצאנו מהכפר שבו התגוררנו ועשינו הליכה ממשוכת...עד שבשלב מסוים התחלנו לטפס..הכיוון היה כפר שנקרא נאדי. זהו כפר שאיננו נגוע עדיין והתיירים לא הציפו אותו. זו היתה חוויה שהחזירה אותנו לכפרים בנפאל.
אישה חביבה הזמינה אותנו להכנס לביתה העשוי מאבנים ורצפה מחימר. בדיוק בנה חרש את השדה הסמוך לבית עם צמד שוורים שאליו היתה רתומה מחרשה.
היא ממש רצתה שנכנס הביתה, לראות איזה ארמון... לפתע כשכבר היא הרגישה איתנו בנוח, עם האנגלית הרצוצה שפיה, נכנסה לאחד החדרים וכאילו שלפה אוצר מתוך כספת...בידה היו שתי תמונות...זיס איז מייצ׳ילדרן אוף מי בוי....הופה...היא לא הבינה לאיזו מלכודת היא הכניסה את עצמה...
הבטתי בחיוך ובהנאה ואז הוצאתי את שני...שני הפלאפונים שלנו שעליהם יש את הצ׳ילדרן של מיי בוי...אההה איזה מצחיקה, חשבה שהיא תנצח בקלפי הסבתאות...לא לא. מיד פתחתי את הגלריה של דור ואלה, אוצרי שלי, בשנייה שהראתי לה...תקף אותי כזה גל גדול של געגוע...
המשכנו להסתובב בכפר וראינו אישה נושאת על ראשה כד מים גדול. היתה לה צמה ארוכה שקשורה בקצוותיה בשלל מראות קטנטנות..
יש לנו טכניקה..כדי שדוויד יוכל לצלם בלי הפרעה ובשיתוף פעולה מלא עם המצולמים, אני פותחת בשיחה מחויכת, או בפנטומימה, ואז האוביקט נהיה חבר שלנו ומשתף פעולה עם סצנת הצילום. אז כאמור פתחתי בשיח לבבי עם תנועות ידיים ואז היא סימנה לנו באצבע ״יאללה בואו איתי״ הלכנו אחריה והיא הביאה אותנו לביתה. המים שימשו את הבנות להכין את החימר ממנו לשו בוץ. את הבוץ העלו לקומה שנייה והיתה שם אישה מבוגרת, נטולת שיניים אבל עם חיוך גדול, שטייחה את הרצפה בבוץ. הם כעת נמצאים בשלב הכן את ביתך לחורף. והחורף אכן קשה כאן. גובה 3000 מטר, שלג מתערם. ממש קשה פה.
היתה לנו חוויה נפלאה בכפר נאדי. משם המשכנו במעלה היער והגענו לשטח שבו אנשים עושים ויפאסנה. אין לי מושג איך הם עושים זאת. אני לא מסוגלת לשתוק יותר מחמש דקות. הם עושים זאת עשרה ימים.
המשכנו ללכת ולפתע ראינו בקתות במעלה היער...שוב טיפסנו..ולפתע ביצבץ צבע בורדו ומתוכו הציץ פרצוף. נחשתם נכון. נשיר טיבטי. בן שבעים ושתיים שמתבודד ביער. הוא שמח לקראתנו. בטח, סוף כל סוף היה לו עם מי לדבר. הוא הזמין אותנו לבקתה שלו... בית מאבנים כשבין האבנים קצת בוץ..כדי שלא תכנס רוח...הוא גם לקח אותנו לסטופה הקרובה, מקדש, ושם נפרדנו לשלום.
חזרנו מרוצים. יום ארוך אבל מאוד מהנה.
פרק דראמסללה מאחורינו...
 | |
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה