נתחיל מזה שלא הייתי רוצה להיות אישה הודית...למרות שאני מתה על הצבעים... ולכולן יש שיער שחור ארוך אסוף בצמה עבה...ולכולן צבע עור מבריק ושזוף של שוקולד. והכי מדהים...הן כל הזמן נסיכות, או מלכות.
 |
| עם כל הבנות... |
יש להן גלימה ארוכה, רכה ומשיית מתנפנפת...והן הולכות כאילו הן מרחפות כי הסארי סוגר את מרחב הפסיעה שלהן...ולכולן יש המון נוצצים, וזהבים ורקמות, ואבנים יפות וצבעוניות...זה כל כך יפה.
יש כמה סוגי לבוש. יש את הסארי ויש את הפנג'אבי.
הסארי הוא חת׳כת בד באורך שישה מטרים.
אם הסארי מאיכות טובה כמו פאשמינה או משי הוא עובר מבעד לטבעת נישואין... הסארי תפוס למן חצאית עם גומי והוא מסובב הרבה פעמים. ובסוף הוא נגמר על הכתף.
מתחת יש להן חולצת בטן. זוהי גם החזייה שלהן שמשמשת להצפנת הציצים והכסף.
כל רופי בהודו עבר ציצים של איזה הודית.
הפנג׳אב זה טוניקה עם צעיף כזה שמתנופף.
הלבוש של האישה נועד בעצם להסתיר אותה. המכנסיים הרפויים, הטוניקה שמכסה את הטוסיק והצעיף שמכסה את הציצים...
בעצם גם הערבים מסתירים את הנשים שלהם בשמלות ארוכות ובבורקה כך שהן רואות את העולם דרך רשת. אצלנו היהודים מוצאים פטנטים...אמנם לאישה יש חצאית אבל על הראש שמים כובע או פאה להסתיר את השיער...אבל בגדול בכל הדתות הגברים לא סומכים אחד על השני והם מסתירים את הנשים מעצמם...
טוב רק שתדעו שגם אני נורא רוצה כזו טוניקה...אבל לא המציאו בהודו גברת במימדים שלי...בייחוד לא את הרוחב...
יש לכל הנשים ההודיות המון תכשיטים...צמידים על הידיים ועל הרגליים, שרשראות מחרוזים עם המון נוצצים, טבעות, עגילים ונזמים.
בהרבה מקרים הן הולכות ללא נעליים. הרגליים שחורות משחור...אבל יש טבעת על כל אצבע.
עד כה ראינו הרבה מאוד נשים שעובדות מאוד קשה...הן סוחבות משאות על הראש, מנקות עם מן אסופת קש כזו, שואבות מים מבאר, אפילו עובדות בבניין ובסלילת כבישים, ותמיד הן כמו נסיכות עם הסארי המתנופף והמבהיק בצבעו.
והגבר ההודי, הולך עם מן חצאית כמו חיתול רפוי, עם איזה טורבן צבעוני על הראש ונח...מרבית החברה שראינו בדרכים באזור ראג׳סטאן נראים מנומנמים.
ויחסם לאישה הוא נורא ואיום...האישה אינה נחשבת בכלל.
הנהג שלנו ראג׳, שהוא בחור אינטיליגנטי, שראה אנשים, ומסתובב ברחבי הודו, החליט לקחתנו לביתו לארוחת צהריים.
הגענו אליו הביתה והוא הציג בפנינו את האמא שלו ואת האבא שלו ואת הילדים...ואז שאלנו איפה האישה...היא מכינה את האוכל...כעבור זמן מה הבת הבכורה הביאה את המגש עם האורז והעדשים ואת הצ׳פאטי. אכלנו...וכשסיימנו דוד ביקש לצלם את כל המשפחה...אז הואיל ראג' לקרוא לאישתו מן המטבח...היא הגיעה כנועה והרכינה את ראשה....היא לא היישירה מבט אלינו וממש זה היה נורא לראות.
יש להם עוד איזה ענין הזוי...ענין הקאסטות. קאסטה זה מעמד. אם נולדת לקאסטה מסוימת אתה שייך רק לה. יש ארבע קאסטות. הבראהמינים-כהני הדת. הלוחמים-שזה כל עובדי שירותי הבטחון והשומרים, הסוחרים-לשם משתייכים הכי הרבה אנשים וקאסטת הפועלים. מתחת לארבע הקאסטות הללו נמצאים המנודים שהם אלו שאחראים על נקיון, בניית כבישים, ניקוי שירותים וכד.
באזורים הכפריים משיאים את הנשים בגיל צעיר מאוד ואז הן עוברות לגור בבית הורי הבעל. יש ילדים שההורים שלהם מחליטים בגיל ארבע שהם מיועדים זה לזה.
איך אתם מסכימים לזה...שאלנו בחור חמוד שמכר לנו תבלינים. והוא אמר מה, זה הכי הגיוני...מה בחור בן 19 יודע על עצמו...הרי מי מכיר אותו הכי טוב אם לא ההורים שלו. וההורים שלו הרי רוצים את הטוב ביותר בשביל הילד שלהם...אז הכי נכון זה שההורים יבחרו לילד שלהם את האישה...
מה דעתכם על זה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה