רישיקש, עיר הרוח
רישיקש היא עיר קדושה... הרבה עולי רגל הודים עולים אליה.
את רישיקש חוצה הגנגס. כאן באזור הזה, הנהר צר יותר והמים זורמים בקצב מהיר יותר מאשר בוראנסי. משני צידי הנהר ממוקמת העיר, בתים ומקדשים צבעוניים צמודים זה לזה.
ברישיקש יש הרבה מאוד אשראממים...שזה בשפה פשוטה בית ספר.
על המילה אשראם מרחף מן קסם...אבל בעצם זה מתחם בית ספרי כולל מעונות.
הענין הוא שבמרבית בתי הספר הללו, שמעכשיו נקרא להם בשמם אשראממים, לומדים יוגה, מדיטציה, איירובדה וכד...
בנוסף לכל אלו רישיקש נמצאת בתוך מעין יער או חורש סבוך. בתוך רישיקש יש מקדשים רבים ומחוצה לה במרחק של שלושה עד עשרה קילומטרים יש מפלים ומסלולי הליכה חביבים.
את העיר מחברים שני גשרים תלויים מעל הגנגס, הגשר הדרומי נקרא רם ג׳הולה והצפוני נקרא לקסמן ג׳הולה. אלו גשרים תלויים ברוחב של שני מטר, להולכי רגל...הבעיה עם ההודים שבשבילם אופנועים ופרות זה חלק בלתי נפרד מהולכי הרגל אז גם האופנועים עוברים על הגשרים וגם פרות וחמורים...והגשר ככה קצת מתנודד, וכולם מצטלמים על הגשרים...בקיצור גשר הומה וסואן.
הרחובות צפופים וצרים, וגם קצת מלוכלכים, באוויר שומעים כל הזמן מוזיקה של תפילות הודיות...הארי קרישנה כזה...וצלצול של פעמוני התפילה כל הזמן....
ריח של קטורת באוויר וגם ריח של קקי של פרות...כי הפרות מהלכות חופשי...ויש גם קופים...והרבה...והכל מאוד ססגוני.
לנו יש חדר במלון הממוקם ממש קרוב ללקסמן ג׳הולה והתמונה מהחלון היא של גשר ומקדש כתום בן 13קומות...וכמובן נהר הגנגס שכאן הוא זורם במהירות...וואהו כמה מים...והם קרים וצוננים כי אלו מים מהפשרת השלגים בהימלייה.
בערב עם השקיעה החברה עורכים פה טקס שנקרא גנגה ארטי. יושבים המוני אנשים על מדרגות המובילות לגנגס ושרים ומדליקים אש ומברכים על כל הטוב הזה שקיבלנו לידנו.
זה מדהים לראות את הגורו, עם שיער שחור ארוך, טיפה לבן באצדעות ובזקן, עם גלימה לבנה...והרבה הודים...אבל גם הרבה מערביים. אני מאוד התרשמתי מזוג...הוא ג׳ינג׳ון כזה והיא מערבית ששרים את כל התפילות עם עיניים עצומות...יושבים על השטיחים כשהרגליים מתחת לטוסיק..ישיבה של שעה ארוכה...והם שרים בהתכוונות כזו ומוחאים כפיים ככה לאט לאט ושרים את הארי קרישנה...וואי זה ממש הזוי.
טוב אם הגענו לפה חייבים להתנסות במה שהמקום מציע...
אז אני התחלתי...הלכתי לשעור יוגה...זה היה חביב...קצת קשה...אבל ייחסתי זאת לכך שאני קצת חלודה...הגב כואב וכאלו...
כעת אני צריכה משהו שירפה את ההתכווצות שרירים החזקה שתפסה אותי...המליצו לנו על מסאז' איירובדי החברה מהשעור יוגה...הוא חבר שלהם וקוראים לו אשיש...הם התקשרו אליו והגיע בחורצ׳יק קטן, אבל ממש קטן, הוא המטפל...הוא גם שרות ההסעות לקליניקה שלו...סימן לי לעלות על האופנוע..או קי, כשאחזתי אותו בדרך המשובשת אל היעד, תפסתי אותו בכתפיים והם היו קטנות וחלושס כאלו...אמרתי בליבי... זה המטפל...הגענו לקליניקה שלו...חדר פנימי בתוך חנות למוצרים שונים...לא מזוהה, שם חיכתה לנו אישתו...שנראית כבת שתיים עשרה...המיטת טיפולים פגשה כבר הרבה מטופלים...(כן ממהמייה) והשניים עושים את הטיפול, היא לבנות הוא לבנים....השיטה היא לטבול את הנאשם בשמן עמוק, שמן שומשום. לא נשאר בך מילימטר שלא הושרה בשמן. הרגשתי ממש כמו שניצל...צד אחד ואחר כך צד שני...והחברה האלה חזקים...הם מועכים אותך ולשים אותך...כל שריר, מהקטן שבאצבע הקטנה ברגל ועד השריר שמחזיק את השערות...אם יש כזה..כולם עברו תחת ידה של ההודית הקטנה הזו...וכנ״ל ארע לדוויד...לא עם ההודית אלא עם ההודי אשיש.
טוב, כעת עלינו לחוות מדיטציה.
אם לפני כמה שנים, לא רבות, הייתי אומרת מדיטציה ודוד בן הרצל באותה נשימה, היו חושבים שירדתי מהפסים...אבל כעת אני יכולה לספר בגאווה שהצלחתי להביא את דוד לשעור מדיטציה.
טוב הפעם השעור היה על הצ׳אקרות האחוריות...צ׳אקרות הן נקודות אנרגיה שעוברות מהמצח עד הטוסיק דרך הגרון הלב וכד...ומה שצריך לעשות זה להתרכז ולחשוב על הנקודה הזו בהתאם להנחייה של המורה. אני מתארת את זה בשיטחיות רבה, כי לא זה מה שחשוב.
אני לא הצלחתי כל כך להתרכז, כי כל הצ׳אקרות שלי היו בדריכות לראות מה קורה עם השותף שלי למדיטציה...ראשית לשבת בישיבה מזרחית שעה שלמה...זה לא פשוט, אחרי עשר דקות מתחילים להרגיש נמלול קל שמתריע על כך שהרגליים הלכו לישון...שזה סימן טוב (את מבינה שהם עדיין שם), אחרי עוד עשר דקות כבר לא מרגישים את הרגליים בכלל...ואז התחלתי לחשוב איך אני קמה מהמצב הזה...הרי אני אצטרך אותן עוד במהלך הטיול הזה...ואז הבחנתי ששותפי כבר מזמן שינה פוזה והוא התרווח קצת, אז מיד העתקתי ממנו ושיחררתי טיפה את הרגליים. השעה חלפה מהר...ואז כשקמנו ויצאנו החוצה שאלתי בזהירות...נו...איך היה...והתשובה שקיבלתי...אני מאוד מרוצה מזה שישבתי שעה שלמה במקום בלי לעשות כלום....גם כן הישג...
כעת החלטתי שלאור ההישג הגדול הזה, אנחנו נלך הפעם ביחד לשיעור יוגה...בדיעבד נראה לי שהפעם הגזמתי ואני אצטרך לשאת בתוצאות...
הגענו עם בוקר לשעור...כחמישים איש באולם רחב ידיים, חלונות גדולים אל הגנגס...מראה מדהים. מתחילים את היוגה...ישיבה מזרחית על מזרון...וספיקת כפיים וקריאת המילה אום שלוש פעמים...וזה מרשים...יש מן אקו כזה...ומיד אחר כך שרים את תפילת הגנגס...אנחנו לא יודעים את המילים אז רק הקשבנו וזמזמנו את הפזמון...שאנטי...שאנטי...ואז התחיל היוגי...שזה המורה, שעשוי מגומי לתת תרגילים...מה שלא ידעתי שכל המשתתפים עשויים מגומי כזה או אחר...נערות הגומי שהיו לפנינו גרמו לנו לתסכול רב...אנחנו החלטנו שנעשה את המירב והמיטב...ומסתבר שזה לא הרבה...בלב כבר חיכיתי שזה יגמר...הכי אהבתי את ההרפיה בסוף...ויצאתי רטובה כמו חתולה בגשם.
אחרי המאמץ מיהרנו לג׳רמן בייקרי להחזיר את הקלוריות שהלכו לנו לאיבוד...  |
| טקס הגנגה ארטי. הגורו והקהל... |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה