אומרים שוראנסי היא תמצית של הודו.
יש בה הכל...הרעש, הצפיפות, ההמולה, הריח, האנשים, הקדושים, המקדשים, הגנגס...
וזה נכון. זה נכון עד רמת הזוי.
אתמול התחלנו את הסיבוב על הגאהטות. גאהט זה מן מדרגות שיורדות אל הגנגס מהרחובות של העיר..זה כמו ירידה לחוף.
יש כל מיני גאהטות כשיש בשתיים מהן את שריפת המתים המדוברת.
יש גאהט של הכביסה...יש גאהט של טקסים...כל מיני.
אתמול לקחנו סירה עם עוד 4 תיירים ושטנו על גדת הגנגס וראינו את הגאהטות האלו מתוך הנהר.
מראה מדהים...במיוחד כשהשמש שוקעת...כל נוסע בסירה המצ'וקמקת מקבל מן צלוחית מעלים, כזו שיש בה פרחים נבולים ובאמצע נר...מדליקים את הנר...מבקשים בקשה ומשיטים בגנגס. מראה יפה...הרבה נרות שטים להם על פני המים.
ועל המדרגות עושים טקסים כל מיני כהני דת.
אנחנו נמצאים כרגע בראש השנה שלהם ויש להם חג שנקרא דורגה. הטקס הוא שהם מביאים המון בובות של אלים וכל מיני פסלים עם המוני זהבים ונוצצים...מעלים את הבובות על סירה וזורקים לנהר...וכל הקהל צועק ומתלהב...
דבר נוסף זה שרפת המתים.
זה משהו שאי אפשר לעכל אותו.
וראנסי נחשבת עיר קדושה ומי שמת כאן נגאל מהיסורים של לידה מחדש ועולה ישר למלכות שמים...הקיצר יש פה הרבה שבאים כדי לסגור את העינינים...
אז מידי פעם רואים ברחוב קבוצה של בחורים עם אלונקה ועליה סדין עם נוצצים...וזה נראה כאילו הם נגשים רגע להניח פה משהו ושום דבר לא קרה..
ואז יש את הקטע של השרפה...מדורות מדורות...והמשפחה..רק הגברים יושבים בצד ומחכים שלוש שעות עד שזה נגמר...לא עושים כיבוי צופי...אבל אוספים את האפר משחררים אותו בנהר...וממשיכים הלאה..נפגש בהמשך...
באזור של שרפת הגופות פרות מלככות את הפרחים שהשאירו הקרובים...תיירים מביטים בסקרנות..והמשפחה...רק הבחורים, מדברים, מדברים בטלפון...בשמיים רואים עפיפונים שילדים מעיפים...
כאמור כעת חג הדורגה. יש חגיגות והם הולכים ברחוב עם בובות ענק של שיווה, בודהה וחבריו. אז אנחנו רואים שיירה של בובות ופתאום שיירה של עשרה בחורים על הכתף סוחבים גופה...באמצע הכביש הסואן....
הגנגס הוא נהר ענק. רוחבו כמו הכנרת בערך, רק שזה לא נגמר. מים בשפע חולפים בנהר וזה משהו שאנחנו כישראלים מתקשים לקלוט, זה נהר...
גדת הנהר נראית כזה דבר: חוף של מאה מטר שריפת גופות, צמוד לה חוף של מאה מטר שפיכת הביוב של וראנסי לנהר, צמוד לו חוף הכביסה...שם הם מכבסים את הכביסה של תושבי העיר ומניחים לייבוש על הגדה...היום בדיוק היה יום של כביסה לבנה...ואני לא צוחקת...מלא משטחים של סדינים ומגבות..בטח מכל הגסט האוסים...
חשבנו לתת פה לכביסה את הדברים המלוכלכים שלנו...החלטנו שעדיף שזה יסריח מזעת אפנו ולא ממשהו אחר...
ורגע...לא הגעתי לשוס...החוף הבא הוא חוף של אילו שעושים טבילה קדושה בגנגס.
אני פשוט לא רוצה לחשוב כמה קוליפורמים יש בגנגס הזה.
אתמול כששילחתי את הנר במים פתאום היה איזה גל שנגע לי ביד..והרטיב לי את היד...נשארתי עם היד באוויר איזה שעה...עד שאיזה בחורה שהיתה איתנו על הסירה שאלה אותי אם אני רוצה אלכוהול ג׳ל לחטא את היד...כי גם לה השפריץ מים קדושים של הגנגס על היד ומסתבר שהיא הרגישה את החיידקים כמוני.
היום קמנו בחמש ויצאנו לראות את הזריחה בגנגס ושוב לקחנו סירה...הפעם סוליקו רק שנינו. וזה היה מדהים. שוב לראות את החוף אבל באור יום.
בבוקר יש מן ערפילים כאלה וזה נראה כאילו הסירות מרחפות.
אל הגהאט שממנה לוקחים סירות לשיט היינו צריכים להגיע בדרך די ארוכה ובחושך...חמש בבוקר כבר אמרתי...אז החלטנו לקחת ריקשה מן...איש שסוחב אנשים על מן תלת אופן כזה. והם מתחננים...כל פעם שמישהו הולך ברגל נצמד לו רקשה מן...ומבקש להסיע אותו. אז..חושך..ממהרים...החלטנו שנעלה.
אז היו שתי בעיות עיקריות...האחת והגדולה שעם טוסיק כמו שלי אין מצב שגם דוד ישב...המושבים צרים...בנויים להודים..אז דוד עמד כל הדרך..על הצד...
והבעיה השנייה המשקל...כאן גם דוד תרם את חלקו...והיתה עלייה...מסכן הרקשה מן...דוד רצה לרדת לעזור לו לסחוב בעלייה...וכל העלייה הוא אומר לי בואי נרד...לא נעים..אבל הרקשה מן נעלב...עוד עשרים מטר ירידה...ואכן כך היה.
אתמול הגענו לגסט האוס ממש נוראי...זה מה שנקרא להתכלב..מטונף ובלי מים..הקיצר החלטנו לשדרג..עברנו למקום אחר שכתוב ומומלץ בלונלי פלנט...
אבל באופן מפתיע גם פה נתקענו בלי מים...כששואלים את האחראים מתי יהיה מים...הם עונים בכל פעם...מור טוונטי מיניטס...נו באמת...כבר עברו שעתיים. זמן הודו....היום בכלל היה לנו כפל מבצעים גם לא מים אבל גם לא חשמל...או אינדיה....
כל דבר זה לפי ההגיון שלהם...הקצב שלהם...
אני מקפידה לשמור על קארמה טובה...האמת, ביננו...לא תמיד מצליח לי ואז משתחרר לי איזה קיטור..אבל מיד אני חוזרת לעצמי ולקארמה הטובה ויודעת שזה ישמר לנו כחוויה ובסך הכל...איזה כיף לי שאני חווה כאלו חוויות...רק חבל שהסדינים לא ממש נקיים...ואני שכחתי את השק שינה בבית...
 |
| הגאהטות על גדת הגנגס. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה