איך לצאת מאמריצר...זאת היתה השאלה.
רכבת? מונית? או אוטובוס...
רכבת יצאה בטיימינג לא מתאים...מונית עלתה המון...אז נותר האוטובוס.
כעת, אנחנו יודעים שצריך לברר...עם מזגן...בלי מזגן...לוקאל בס...דיירקט...
בררנו בלשכת התיירות, תודו שאין יותר אמין מזה...בשש בבוקר האוטובוס משוגר לדרך. שש שעות דוך...ואתם בדראמסללה.
אני כבר ראיתי איך אני מנמנמת את הדרך על מושב האוטובוס הנינוח. אולי כדאי שאצטייד בפליז..המזגן...מי יודע...
דוויד איש מסודר וגם דייקן העיר אותי בארבע כדי שבחמש נהיה למטה בלובי מוכנים לזינוק.
עצרנו אוטוריקשה מנומנם. זה לקח אותנו לתחנה המרכזית. אף תייר לא נראה באופק.
הגענו לרציף המיועד אחרי הרבה נסיונות פיענוח של מילמול בפאנג׳בית, ובעודנו ממתינים ניגש אלינו איש ואומר עם תנועת ראש יאללה תעלו...למה אתם מחכים...אנחנו מראים לו שהשעה חמש ורבע והאוטובוס שלנו יוצא בשש. נו נו נו בס...נוט פוסיבל טודיי...אוופס...ז׳תאומרת שאנחנו יוצאים בלוקאל בס...ואני נשבעתי כבר בנפאל שאני בלוקאל בס לא נוסעת...השבועה הופרה לראשונה בנפאל ואחר כך בפרו...לא מתאים לי לשבת במושב עם עוד ארבע הודיות ועיזים על הגג...לא היתה לנו ברירה אז עלינו לבס...
מה אני אגיד לכם נו שוב הופתעתי לטובה...ישבנו רק אני ודוד בספסל...הציוד הועלה לגג, התפללנו שנגיע יחד לדראמסללה...וחווינו נסיעה ממש טובה. האנשים היו חביבים אלינו, אמנם זה היה מאסף, אבל יכולנו לראות את הנוף המדהים וכיצד הוא משתנה והופך להיות נוף למרגלות ההימליה עד הטיפוס לדראמסללה. בדרך היה לנו החלפת אוטובוס וגם זה לא היה נורא.
האוטובוס עובד עם שני אנשים, האחד נהג, נהג שודים, והשני קונדקטור, הוא עוצר כל פעם שהקונדקטור שורק במשרוקית, כשהוא שורק שריקה רגילה הוא נוסע...משעשע למדי.
 |
| מראות הטיבטים מזכירים לנו את הטיול בנפאל |
הגענו לדראמסללה. זה כמו מן שוויץ בהודו.
אז הכל נורא יפה, ססגוני, בתוך יער מלא עצים על שיפולי הרי ההימליה, הרבה בתים שנבנו על צלע ההר ובהם בעיקר גסטהאוסים.
אנחנו לא ממש בדראמסללה כי בדראמסללה אין מה לעשות, אנחנו בכפר צמוד. יש כאן רחובות צרים ולאורך הרחובות חנויות עם המוני עבודות יד והשוס הוא שיש כאן המוני נזירים טיבטים. הדלאי למה נמצא כאן. כאן זה ביתו וחבר מאמיניו.
אז כאשר הם מסתובבים ברחוב יש מן כתם צבע בורדו עז עם קישוט כתום תפוזי...זה יפה.
נורא רציתי להפגש עם הדלאי למה...אבל נראה לי שלא יהיה לי זמן...לוז צפוף פה...ארוחת בוקר...הליכה לטיול...צהריים טיבטים...מומו וירקות מוקפצים ועוד טיול למפל...ספר, כתיבה...ולישון...קשה...צפוף...
היום היינו באשראם של הדלאי למה. יש מתחם שלם של נזירים שלומדים כאן. הגענו להפסקה בין השעורים. הם בהפסקה לא נחים...הם יוצאים החוצה ומתרגלים את מה שלמדו. זה הולך ככה: אחד יושב בישיבה מזרחית על הרצפה והשני מולו מדבר בפאתוס...ואז פתאום הוא משלח רגל אחורה ונכנס לעמדת קארטה, יד נשלחת קדימה ובמקום להניף איזה מכה באוויר היד פוגשת את היד השניה במחיאת כף רמה. ואז כולם יודעים שהנזיר הגיע לפאנץ׳ליין...את הריקוד הזה עושים כל הנזירים במתחם...זה מצחיק...מחיאות כפיים כאלה נשמעות מכל עבר...הם מתכנסים בחצר שמחוץ לכיתות ושם חיכינו גם אנחנו.
בכלל הנזירים הבודהיסטים...נראים מוזר...הם נראים כולם אותו הדבר, עם השמלה הבורדו..ראש מגולח...עיניים מלוכסנות, צניחת עפעפיים...איזה כיף לא רק לי יש את זה...
אני חייבת לומר שקשה לדעת אם זה הוא או היא...הם נראים סיים סיים, ברגע שהשמיכה הגדולה הזו זרוקה להם על הכתפיים אז זה מסתיר את שני היתרונות הבולטים של האישה ואי אפשר לדעת אם זה נזירה או נזירה.
כל תייר פה מסתובב עם נזיר צמוד או נזירה ששמחים לתרגל את האנגלית שלהם ובמיוחד שמחים לשווק את מצבם הבעייתי של הפליטים הטיבטים.
לנו עוד אין נזיר צמוד...או נזירה...לעומת זאת פגשנו בחורצ׳יק טיבטי שעובד כאן. הוא ברח מטיבט וכאן הוא עובד ולומד. רבים מההורים הטיבטים בסין משלחים את ילדיהם לבתי יתומים פה בהודו כי הם מקבלים חינוך טוב יותר.
זוהי הודו כאמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה